רש"י על בכורות ס״א א

1 תמורה הויא - ותמורת מעשר אינה קריבה אלא מתה:

2 למאי דס"ל - דה"ק לדידי דס"ל דתמורת מעשר אינה קריבה לאו תמורה היא דאילו היה תמורה לא היה קרב:

3 אין בין אחד עשר - שקראו מעשר לשלמים דעלמא אלא שזה עושה תמורתו ליקרב שהשלמים עושים תמורה ותמורתן קריבה אבל אחד עשר אין עושה תמורה ליקרב דסבר ר' יהודה דטעות מעשר הויא תמורה ואין תמורה עושה תמורה והאי ליקרב בתרא לא נקט אלא משום דיוקא הא איהו גופיה קרב שלמים:

4 דתניא אם מן הבקר - אם זבח שלמים קרבנו מן הבקר וגו':

5 לפניו - קדוש שהוא עצמו קדוש מסתברא דאינו עושה תמורה אלא לאחר שהוא קדוש:

6 תרגמה - להא דקתני ימותו:

7 בזמן הזה - דלא ס"ל הא דרב הונא דאמר בריש פירקין דהאידנא לא נהוג מעשר גזירה משום לקוח ויתום ולהכי אין מניחין אותו לרעות עד שיפול בו מום דדלמא אדהכי והכי אתי בהו לידי תקלה לידי גיזה ועבודה או אתי לשוחטן בלא מום הלכך כונסן לכיפה וימותו שם מאליהם:

8 מאי איריא תרי - כי יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי:

9 קרא לתשיעי עשירי קדוש - דלא מפסיד ליה כלל ואוכלו במומו:

10 אינו קדוש - דכיון דשלמים הוא מפסידו חזה ושוק דמטי לחלק כהנים ומצי א"ל להפסידני לא שויתיך שליח:

11 ולא לעוותי - והיינו עיוות שצריך לו להמתין עד שתומם ועוד שאסור לגזזה ולעבוד בה:

12 פיחת עשרה - שתרם אחת מארבעים בעין יפה:

13 להכי אמדתיך - שאמדתי בדעתי שכך היה רצונך לתרום כמה שתרמתי:

14 לא איבעיא לך למיטעי - הלכך לא כלום הוא אותו טעות: